מה קורה בספוטיפיי כשמוציאים מעט שירים בשנה

יש עצה מקובלת בתחום של קידום מוזיקה ספוטיפיי
של להוציא שיר בכל ארבעה עד שישה שבועות
אחרת האלגוריתם פחות מחבב אותך.

אני הראשון להסכים שיותר ריליסים איכותיים זה מצוין.
ככל שיש יותר שירים בחוץ,
יש לאלגוריתם יותר נקודות דאטה ללמוד אותנו ולקדם אותנו.
זה לגמרי המצב האידיאלי.

אבל האם חייבים לרוץ בקצב הזה בכל מחיר?
לא ממש.

האמת היא שלהרבה מאיתנו אין את התקציב, הזמן,
ובעיקר אין את היכולת הנפשית להפיק ולהקליט שיר בכל חודש.

מוזיקה היא לא פס ייצור.

אז מה עושים כשמוציאים פחות שירים?
מפצים על זה עם שיווק חכם.

השבוע עברתי על נתונים של שנה שלמה של קידום למוזיקאי שאני מלווה.
שנה שלמה. 

מאוגוסט הקודם ועד ספטמבר הנוכחי.
במשך כל השנה הוא הוציא חמישה ריליסים בלבד.

זה הכל. 

והנה מה שקרה בפרופיל שלו:

• זינוק של 1,179% במאזינים (34,000 איש).

• עלייה של 1,381% בהשמעות (195,000 השמעות מצטברים).

• עלייה של 223% בעוקבים נקיים (מ-620 ל-2,000).

• עם ממוצע גבוה של 5.7 האזנות למאזין.

בלי לקרוע את הכיס.
בלי להשתעבד לאולפן.
ובלי גימיקים.

איך עושים את זה?
בונים מערכת.

מערכת הפרסום היא רק כלי.
כמו שאפשר לקחת גיטרה ולגרד עליה שלושה אקורדים מגושמים.
ואפשר להיות וירטואוז שגורם ללסתות להישמט.

הכלי הוא אותו כלי.
ההבדל נמצא בידיים שמנגנות עליו.

הרבה מוזיקאים לוחצים Boost באינסטגרם,
או מריצים קמפיין אוטומציה של "שגר ושכח" לדף נחיתה.

אבל..

מערכת המודעות של Meta דורשת ויסות מתמיד:
להעלות להבה כשיש ריליס חדש באוויר,

להוריד להבה ולנתב את התקציב לנכסים בתקופות שבין שירים,
ולקרוא את הדאטה בזמן אמת כדי לדעת איפה האש באמת תופסת.

לחשוב כמו לייבל: מודל ה-Powerhouse

הטעות הקלאסית היא לקדם שיר בודד,
ואחרי חודש, כשהקמפיין מופסק, לתת לפרופיל לגווע.

זה כמו למלא דלי מחורר.

לייבלים מודרניים פועלים אחרת לגמרי.
הם בונים נכסים בתוך ספוטיפיי.

אחת המטרות שלי עם אותו מוזיקאי היא לבסס לפחות שלושה פלייליסטים ז'אנריים גדולים.

לא פלייליסט אישי של "השירים שלי".
אלא פלייליסט של הנישה כולה,
שבו שזרנו את השירים של המוזיקאי לצד השמות המובילים בתחום.

הרווח כאן הוא רציני:

1. ספוטיפיי לומד לקשור את המוזיקאי ישירות למובילים של הז'אנר.

2. ברגע שמאזינים שומעים את השיר שלך ברצף אחד איתם,

3. האלגוריתם מבין בדיוק איפה לשבץ אותך ברדיו ובמיקסים.

4. נכס שלא תלוי בריליס חדש:

5. הפלייליסט הראשון חצה בתוך זמן קצר 700 עוקבים ובדרך ל-1,000.

6. הפלייליסט השני מתקרב כבר ל-3,000 עוקבים.

7. כשהריליס הבא יוצא הוא לא נוחת בוואקום.

8. הוא פוגש קהל חם שכבר מקשיב.

המספרים שלא משקרים: איכות מול בלוף

יש נתון אחד בדאטה שמשמח אותי הרבה יותר מכמות הסטרימים:
מתוך 34,000 מאזינים 15,000 שמרו את המוזיקה לספרייה האישית שלהם.

זה 44.1% Save Rate.

בתעשייה הממוצע נע סביב 5% עד 10%.
יחס שמירות של מעל 40% הוא סיגנל איכות קיצוני
שספוטיפיי לא יכול להתעלם ממנו.

בנוסף, כל מאזין האזין בממוצע 5.7 פעמים.
זה מוכיח שאנשים לא רק נכנסו ויצאו.

הם נשארו, חזרו לשירים, ועברו לשאר הקטלוג.

חשוב להבין שהמוזיקה הזו ישבה בהארד דיסק ובפרופיל רדום במשך שנים.

( יש מצב שגם שלך?? )

היא לא הפכה לטובה יותר בשנה האחרונה.
היא תמיד הייתה מצוינת.

ההבדל הוא שהפעם הבאנו אותה לאנשים הנכונים
בעזרת קריאייטיב וידאו מדויק,
שסינן מראש את מי שזה לא מתאים לו.

כמה זה עלה?

יש כאלה שחושבים שכדי להגיע למספרים כאלה חייבים תקציבי עתק.
אז הנה המספרים מהשטח:

התקציב עמד על סביב 2,000 ש"ח בחודש.

זה לא מעט
אבל גם לא תקציב של לייבל בינלאומי.

זה תקציב סולידי שכל מוזיקאי עצמאי
שמתייחס לקריירה שלו כעסק יכול להעמיד.

במקום לפזר 15,000 ש"ח על יח"צ מיושן או על קליפ יקר
מנתבים את הכסף למה שבונה נכסים שנשארים איתנו לשנים קדימה.

עקרונות קידום מוזיקה כאלה
לא שייכים לז'אנר מסוים ולא לשפה אחת.

השיטה הזו מביאה למקסום של התוצאות בכל תחום ובכל שפה.
מה שמשתנה זה לא המערכת, אלא המספרים האבסולוטיים.

לגבי קידום מוזיקה בישראל

שוק מקומי בעברית קטן יותר משוק עולמי באנגלית,
וכל ז'אנר מגיע עם גודל נישה משלו.

אבל בישראל יש יתרון שאין בהרבה מדינות:
הערך הסגולי של כל מאזין הוא פי כמה וכמה יותר גבוה.

מאזין ישראלי שמתחבר באמת למוזיקה שלך
הוא מאזין שיש מצב שיקנה כרטיס ויגיע לעמוד מול הבמה שלך בהופעה הבאה.

בסוף,
אם המספרים בספוטיפיי לא מתרגמים לקשר אישי,
לקהל שמזהה אותך ולהופעות חיות הם סתם מספרים על מסך.

אוקי, מה מעבר לספוטיפיי?

עכשיו מגיע השלב הבא.
בשנה הקרובה המטרה שלנו היא לקחת את המספרים האלה,
ולתרגם אותם להופעות ולשטח.

זה ידרוש קידום מחוץ לספוטיפיי
וכנראה יכלול גם קידום מחוץ לקופסה ביוטיוב.

למי מאיתנו שמכוונים לבמה,
המספרים האלה בספוטיפיי בונים את השם שלנו כמוזיקאים. 

אלה לא מספרים מנופחים לשם המספרים,
אלא נתונים שמוכיחים שיש קהל אמיתי
ששומר ומאזין שוב ושוב.

כשמגיעים עם דאטה כזאת למנהלי פסטיבלים,
לבוקרים או לגורמים בתעשייה
כבר לא מגיעים בעמדת נחיתות,
כעוד מישהו שמבקש שיקשיבו לו. 

מגיעים עם מינוף.
מראים שיש שטח ושיש ביקוש מוכח.

איך נראית שגרת הריליסים שלך כרגע?

אפשר גם פשוט להשיב למייל הזה ולשתף אותי.
אני קורא הכל.

שיהיה שקט,

רועי

ייעוץ עם רועי

שירותי קידום מוזיקה

לכל הקורסים וההדרכות- הכל במקום אחד